אנונימי asked 10 שנים ago
היי אני בת 22.
אני בזוגיות עם מי שעכשיו בעלי כבר 3 שנים.
אנחנו נשואים שנתיים.
אני הראשונה שלו והוא שלי.
בתחילת מערכת היחסים החשק המיני והתשוקה שלי היו בשמיים, רציתי הכל וכל הזמן.
אחרי חודשים מועטים התחלתי לחוות כאבים חזקים ובגלל שהייתי בצבא עד שאובחנתי לקח זמן.
למען ההגינות אני אגיד שהזנחתי את הטיפול ולא הייתה לי מוטיבציה בכלל לטפל בזה ולהתמודד עם זה למרות הבקשות של בן הזוג שלי…
לאחר חודשים אובחנתי עם דלקת בצוואר הרחם שלקח זמן מה לטפל בה.
לאחר מכן נשארתי עם כאבים וגם את האבחון הזה דחיתי ללא התחשבות.
שנה וחצי קיימנו יחסים מועטים ביותר, אם בכלל, ובכל פעם הייתי סובלת מכאבים ורק מחכה שיגמר.
אובחנתי עם וסטיבוליטיס בסופו של דבר..
הכאבים כמעט עברו, אני מסוגלת ליהנות אבל החשק איננו.
אני מרגישה א-מינית.
אני נהנית מחבוקים ונשיקות אבל כל מגע מיני לא מרגש אותי.
אני נהנית מאוננות וגירוי דגדגני, ורק ככה אני יכולה לגמור מחדירה.
אני חשה סלידה מאיברי מין ולא רואה בזה משהו מגרה או יפה.
בתקופה בה לא היינו פעילים בן זוגי סבל מאוד היו פעמים שהוא היה חרמן ועמד לו והוא כמו "דקר" אותי עם איבר מינו בקטע של צחוק וגם כדי ליצור איזשהו מגע ולהרגיש אותי אבל אני הייתי רואה בזה משהו מגעיל ובוטה והייתי נלחצת מהציפיות למין שכל כך לא רציתי.
בהתחלה גם הייתי נהנית להעניק לו מין אוראלי ועכשיו ממש ההיפך אני נגעלת מהשפיכה ומהנוזל השקוף שלפני…
בגדול כל דבר מיני עדיין מעורר אצלי סלידה ברמה כזו או אחרת..
היו פעמים שנהניתי מהמין וכשגמרנו הייתי מרוצה ומחויכת, אבל זה פעם ב…
אני מפחדת שנהייתי א-מינית ושזה לא בר תיקון.
היחסים איתו חשובים שלי, ואני זוכרת איך נהניתי מסקס בהתחלה ואני רוצה לחוות את זה שוב.
עכשיו אני רק רואה בזה מטלה ואני שמה לב שכל פעם שעולה הנושא אני חושבת בראש "יאללה נעשה את זה זריז ונגמור עם זה" וזה מחריד…
אני אשמח לעצה, לא להפניה לטיפול, לעצה ממישהי שחוותה את זה והצליחה לחזור לעצמה.
ובבקשה תחסכו תגובות בסגנון "את צעירה, תתנסי עם אנשים אחרים" כי זה לא בא בחשבון.
אודה מאוד לעזרתכן/ם.